יקב סנילביץ' - עוצמה, ישראליות יין וסיגרים

כותב: יוסי "פנדה" עדן, הסיגר סומלייה הישראלי | תאריך 14.02.25

איך התגלגלתי לעבוד עם יקב סנילביץ'’ 
יום אחד אני מקבל טלפון קצת עמום. “אהלן יוסי, שמי ככה וככה. נפגשנו אצל איתי מ־Bell Bakery,  והציגו אותך כסיגר סומלייה הישראלי.” כבר כאן אני מחייך. “שמע,” הוא ממשיך, “קיבלתי תפקיד להקים ולנהל בר יין באזור השרון, ואני חייב ייעוץ בתחום הסיגרים. היה לי ברור שאתה הבן אדם.” כמובן שאחרי הקדמה כזו אני בעננים.

קראו לי סיגר סומלייה מה שנקרא, קנית אותי כבר בשלום.

אנחנו קובעים להיפגש ביקב. 

הציפייה – והמציאות 
בדמיון שלי אני בדרך ליקב קלאסי.

כזה שפוגשים בין כרמים, באזור חקלאי, עם שביל עפר, חביות עץ וריח של אדמה. אני שם וייז…

ומגיע לאזור תעשייה. מוזר. הבחור פוגש אותי למטה, מראה לי את בר היין ואומר:

“יאללה, בוא למשרדים.” אני עוצר רגע.

“משרדים??” 

המשרדים 
אנחנו עולים לקומה השנייה בבניין הסמוך

שם אני פוגש בחור סופר נחמד מעולם היין, שמסתבר שהוא גם מאוד בכיר ומוכר בתחום שמו ארנון
ואז…

המשרדים. בלי להגזים – אלה המשרדים הכי מטורפים שפגשתי בחיים. פסלי אבירים מימי הביניים, עיצוב עמוס אמנות ופסלים עכשוויים, ולצידם פריטים שנראים כאילו נשלפו היישר מאנגליה של המאה ה־17.

תחושה של עולם אחר, לא יקב, לא משרד, משהו הרבה מעבר.

מרפסת האירוח 
אחרי סיבוב קצר מובילים אותי למרפסת האירוח. חלל של כ־200 מ״ר, מקורה כמובן, עם חמש פינות ישיבה מטריפות, בר קפה בתצורת עגלה, ואקססוריז של סיגרים בכל פינה.

מקום שמיד ברור לך כאן מארחים, כאן יושבים, כאן לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מתיישבים, מקשקשים קצת, אני מדליק סיגר עם אספרסו, והדברים מתחילים להתגלגל. מה שסיכמנו שנעשה יחד את זה עוד תבינו בהמשך.

אבל בואו נגיד רק דבר אחד בשלב הזה: ליקב סנילביץ’ יש סיגר סומלייה.
וכעת – די לחכימא ברמיזה.

כמה מילים על משפחת סנילביץ’ משפחת סנילביץ’, שמקורה במושב נווה ירק, פועלת לאורך שנים בעולם היזמות והנדל״ן.

מעבר לעיסוק הכלכלי, מדובר במשפחה של אנשי אדמה כאלה שרואים בחיבור לקרקע, לאזור שבו הם חיים ולישראליות חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. העשייה שלהם אינה מסתכמת ביזמות או בפרויקטים, אלא נטועה בתפיסה רחבה יותר

ישראליות כערך, לא כסיסמה.

חיבור למדינה, לאנשים ולתרבות לא רק דרך אדמה וחקלאות, אלא גם דרך שירות צבאי, עשייה והובלה. 

סאני – דרך עצמאית בתוך שושלת
לאחר כמה דקות שיחה יוצא לומר שלום "בחור נחמד נוסף.

מגיע בחור שנראה אחד מכולם, מחייך, לוחץ יד (אם ארנון לא היה אומר שזה סאני אין שום סכנה שהייתי יודע מי עומד מולי) שואל לשלומי, איך הסיגר והאם קיבלתי אירוח טוב.

אני לתומי אומר בוודאי וזורק שתודה רבה למארחים אבל בקושי שתינו איזה כוס יין.

סאני צחק, אמר שלום ושהוא חייב להמשיך את היום.

בשלב הזה באמת לא ידעתי כלום על המשפחה או על המקום, טרם הספקתי לקרוא או לשמוע אודות וסיפורים אבל מה שכתבתי מעלה על ענווה וחיבור לזהות הישראלי היא בדיוק הסיפור בין אנשים בעלי עוצמה מאוד משמעותית בכלל המישורים ליכולת להיות צנועים ענווים ולאפשר לסיגר סומלייה פשוט כמוני ךהרגיש הכי בבית ובמקום שיש.

מבין בני המשפחה, סאני סנילביץ’ מגלם היטב את השילוב בין שורשים לעצמאות אישית. את דרכו הוא התחיל כלוחם בחיל הים חוויה שמעצבת לא מעט מהגישה שלו גם בהמשך: משמעת, אחריות, שקט פנימי ויכולת לעבוד לאורך זמן בלי חיפוש מיידי אחר מחיאות כפיים. לאחר השירות הצבאי, סאני לא נח על זרי הדפנה של המשפחה.

הוא בנה דרך עצמאית, הקים סטארט־אפ מצליח, ופעל בעולם היזמות מתוך מקום אישי לא כהמשך מובן מאליו, אלא כבחירה. רק בשלב מאוחר יותר התחבר מחדש לעשייה המשפחתית, כשהוא מביא איתו ניסיון, ראייה רחבה ועולם ערכים מגובש. 

ישראליות כתפיסה, לא ככותרת
החיבור של משפחת סנילביץ’ לישראל אינו נעצר באדמה או בשירות בצה״ל.

מדובר בשושלת שממשיכה לבטא ישראליות דרך עשייה אזרחית, תרבותית וקהילתית – כזו שמבקשת להשאיר חותם, לא רק תוצאה. בהקשר הזה, היקב ובהמשך גם הסיגר  אינם חריגה מהדרך, אלא המשך טבעי שלה:

יצירה מקומית, מוקפדת, עם כבוד לחומרי הגלם ולזמן, ועם הבנה עמוקה של הקשר בין אנשים, מקום ורגע.

מכאן – לסיגר 
כשמבינים את הרקע, את האנשים ואת הערכים שמובילים אותם,
המעבר לסקירת הסיגר מרגיש כמעט מתבקש. לא סיגר שנולד במקרה,
אלא כזה שנבנה מתוך, בחירה, ותפיסה ברורה של איך הדברים צריכים להיעשות..

הסיגר.
בסקירה הזו רציתי להעמיק.
עישנתי 4 סיגרים.

קצת פרטים
גודל – 6*60
עטיף – הבאנו אקוודור
ויטולה – פארחו
מפעל – טבקלרה גוררו אס אי
ארץ – ניקרגואה
מחיר צרכן – 150 ₪

את הראשון עישנתי בפגישה הראשונה במשרדי החברה בהוד השרון וכמובן כמו שאתם מבינים אותי צימדתי אספרסו.
ככלל אתם מכירים אותי ויודעים שזה בטח לא הגו טו שלי עם סיגר גורדו אבל זה עבד בסדר ועישנתי עד שליש שלישי.

את השני עישנתי בבית, בהצהרי היום עם כוס קפה הפוך חמים של שישי חורפי, כהרגלי עישנתי עד השליש האחרון ועוד קצת.

את השלישי עישנתי בערב חורפי בדייט עם שירה מול הטלביזיה, פה כבר הוצאתי רום 25 שנה שקיבלתי מאיש יקר, את הקפה ואת הסיגר בלנד של מסייה הרטמן התותח (ככה שלא ישעמם בפה).

את הסיגר שעליו אני כותב כעת עישנתי בלאונג' הפרטי שלי (עוד אכתוב עליו רבות) עם קפה טחון במקום על קרח וחלב לצד הסיגר בלנד.
חייב לומר שזה גם הסיגר השלישי שלי היום, אני אחרי ארוחת ערב טובה ואני מרגיש דיי מחודד.

הרחה
 הרחה על העטיף מביאה ניחוחות של עץ עם מעט טבק מתוק אבל לא משהו מובהק וקשוח, מתאים לפרופיל הדומיניקני.
הרחת הרגל כבר התחילה לספר סיפור אחר עשב, חציר וטחב. ברגע הזה, ישר קפץ לי הביקור אצלהם ביקב משהו בין ריח של סוסים שאי אפשר לברוח ממנו לבין החוויה הסופר נקייה שיש שם לסוסים, בגדול נקי שם כמו חדר המשחקים של התאומים שלי ביום רגיל.

חיתוך
החלטתי ללכת על חיתוך ישר בשונה מהפאנץ' שהייתי שם על סיגר גורדו בקוטר הזה כי היה חבל לי להרוס את הפיג טייל הנפלא שעשו כאן. לצד זו חתכתי במיומנות רבה (וצנועה) ממש חיתוך עדין כזה שלא פותח את הסיגר כמו רחב ה....

שאיפה קרה
השאיפה דיי פתוחה מתאים לסיגר לא כבד ודחוס ובעיניי נכון לסיגר גורדו שגם ככה קשה לשאוב ממנו.
טעמים אגוזיים, קרירים, לא בועטים, ניחוחות של עץ ונגיעה של קינמון (משהו בין עוקצני ליבשושי)
כמובן שבפה הסיגר מתגלגל נכון עם רוק במידה הנכונה והטבק המתוק משיק לשפתיים.
העטיף הדומיניקי לא קשוח, הוא חלק ונעים בפה מה שבפועל מעצים את חויית המתיקות לאו דווקא עולם הטעם אלא מהחוייה הכוללת.

הדלקה
הדלקתי עם מצת רציני 4 להבות, בכל זאת גורדו, לצד זו הכנתי לי את מצת החד להבה לתיקונים.

שלישי ראשון

בהדלקה יש לסיגר המון עשן, השקעתי בהדלקה. תמיד בסיגרים גדולים חייב להדליק ישר כי אי שוויון בבערה יהרוס את איזון הטעמים. הסיגר הזה לא דחוס דבר שעוד יותר מגביר את הסיכון לכן נדרש לעשן נכון ובקפידה כדי לקבל מנו את הכל!
בערה - תקינה 

טעמים – נעימים, לא עוקצניים בכלל, ממש 0 פלפליות או רמיזות תבלינים, נכון מאוד למול הפרופיל הדומיניקני.

בפה בעיקר אגוזים, מעט עץ ומתקתקות של טבק.
למי שמכיר את העולם הדומיניקי ניתן להרגיש יד את הטעמים המתוקים שאופייניים לאדמה הזו הם בעיקר הטבק המתקתק נעים בעוצמתו, לא בועט או עוצמתי יתר על המידה.

שליש שני
הסיגר מתפתח בעיקר בעוצמות, אין שינוי מהותי בטעמים, הסיגר משאיר אותי בעולמות האגוזים, קצת קפה מתפתח והשינוי אמנם דק אבל לפאלטה שלי מורגש טעמי העץ שתפסו את מרכז הבמה.
הבערה כאן דרשה ממני לתיקון קל. האמת שנלחמתי בעצמי לא לתקן מאידך בסיגר בגודל הזה ובטח מהחבר'ה בסנילביץ' אין סיכוי שאני מתכוון לאפשר אי דיוק ולו הקטן ביותר.

שליש שלישי
טוב פה הסיגר תופס כיוון חיובי.
העשן ממסך לי את הלאונג' בצורה כזו שאני בקושי רואה את הטלוויזיה. הבערה נשארת טובה וישרה (חייב לומר שאני מקפיד לעשן נכון ומדוייק).
אנקדותה, לכל הספקנים בסיגר גורדו הסיכון לטעויות בערה גדול הרבה יותר בעיקר כי לנו האנשים האנושיים אין יכולת לקחת שאיפות ארוכות מאוד בגלל הקוטר הגדול (למרות שיש כמה חברים שככל הנראה בלעו שואבי אבק אז החוק הזה לא חל עליהם).
הטעמים מתבססים חזק!
עץ סידר מעט מתקתק כאילו טבלו אותו בדבש, קפה ארומטי, חציר וארומה מעולה של טבק.
בגדול אם לא הייתי יודע שזה אותו הסיגר הייתי אומר שהחליפו לי באמצע!

כמה עובדות לפני סיום.
הסיגר לא כבד ולא דחוס (נגזרת ישירה של השאיפה הפתוחה שלפי ארנון האיש שאחראי על החיבור שלי ליקב) זו היתה בדיוק הבחירה והעדפה של סאני סנילביץ' כאשר נתן את הדגשים לעשיית הסיגר.
כאמור, הגורדו הוא סיגר שלי אישית קצת קשה איתו בעיקר בגלל הקוטר הגדול והחוסר בשואב אבק בגרון.
מאידך פה השליש השלישי נתן לי חוייה שלא חוייתי הרבה מאוד זמן מויטולה הזו.

לסיכום
סאני סנילביץ ביקש שיגלגלו לו סיגר בדיוק לפי העדפותיו.
סיגר עבה, עם שאיפה פתוחה, חוזק מדיום, עם פרופיל וטעמים וארומות קרובים לעולם הקובני שהוא אוהב.

הבחירה שלי כאן בקפה לא ממותק היתה כדי לצבוע את הפאלטות, תחילה ואז  הויסקי סיגר בלנד כדי לנקות ולהשאיר את הסיומת הארוכה שהוויסקי ידוע בה. הבחירות הללו איפשרו לי להוציא את המירב מהסיגר שלי.
המשיכה הקלילה הקלה על החויה של עם הגורדו ואיפשרה לי לסקור אותו בצורה טובה.
בקיצור  יש הפתעות, גם למעשנים המנוסים בעיקר שאנחנו באים נעולים כמו שאני חשבתי שאין סיכוי שאהנה מסיגר בגודל גורדו.

 יוסי "פנדה" עדן | תאריך 14.02.25 - הסיגר סומלייה הישראלי