רקע קצר

מאחורי הסיגר הזה עומד איש אחד – סטיב סאקה.
 לא, הוא לא סתם עוד יצרן סיגרים או איזה עיתונאי. הוא פדנט יצרן, יזם קונטרול פריק שמגיע עד לקצה הקאפ כדי לוודא שהחוויה שאתה מקבל היא בדיוק מה שהוא דמיין.
 סאקה עזב את Drew Estate, פתח את Dunbarton Tobacco & Trust, והשיק את סדרת Sobremesa – שהיא ההצהרה שלו: סיגרים שהם לא רק יפים – הם מדויקים, עמוקים, ועם לב.גדול ולא מתפשר (רמז להבאות)
 מתוך הסדרה הזו יצא גם ה-Brûlée. עטיפת קונטיקט אקוודורית, אוגגד מקסיקני, ומילוי ניקרגואני – אבל בלי העוקץ.
 הוא נועד להיות רך, עשיר, ונאמן לסיגרים המתוקים של פעם – רק בגרסה של היום.

מתיקות בקצה – טבעית או טבולה?

מיד כשנוגעים בשפתיים – מרגישים. מתוק. ממש מתוק.
 זה לא רק תחושת פה – זה דיון שלם בקהילת הסיגרים - האם סאקה טבלאת הקאפ בחומר מתקתק? האם מדובר בסיגר sweet tip?
 סאקה מצהיר בתוקף שלא.
 לדבריו, המתיקות מגיעה מהתססה מדויקת של הטבק ומהאיזון של הבלנד.
 כדי לשים סוף לוויכוח – הוא שחרר את חבילת ה־STFU, חבילה של חמישה סיגרים עם מתיקות ברמות שונות, בלי לציין איזה מהם הוא מה – ואתה, כמעשן, צריך לגלות.
 אבל דבר אחד בטוח – המתיקות שם  והיא מרגשת.

עם מה עישנתי?

ברור – קפה, די נו אתם כבר מכירים אותי קפוצ’ינו חם מוקצף מפנק ומנחם.
 יש שילובים שלא צריך להסביר – רק לתת להם לקרות.

איפה עישנתי?

בבוקר שישי שלי, עם שירה, הבוסית ואימת כל המנויים, בנקודה הקבועה שלנו בטבע.
 הרוח עברה בין העצים, השמש בדיוק נגעה באדמה ונדמה שהעשן בחר לא לעלות – אלא לרקוד.
 זה לא היה עישון – זו הייתה שיחה בשקט ביני לבין הסיגר (יש מצב ששירה כעסה קצת בסוף).
 ביני לבינה.
 ביני לבין עצמי.
 ביני לבין סיגר שעושה הכל אחרת.

חלוקת העישון

שאיפה קרה
 וניל קרמל עוגיית חמאה .
 אם הייתי עוצם עיניים הייתי חושב שמדובר בפאטיסרי צרפתי או אמיריקאי (כזה עם מלא דברים של שמנים)

הדלקה
 הדלקה אחת עשן ראשון – ואתה כבר בעניין.
 לא בעיטה לא רעש.
 פשוט עשן חלק שמלטף מתנגן לי בראש השיר One love לא ברור למה.

שליש ראשון

 מתוק, אבל לא כמו סוכר, יש פה איזה טויסט פירותי או קינמוני.
 משהו רומז לי יותר לכיוון התמיסת המתוקה ששמים על מאפה.
 שקדים קלויים קפה עם חלב.
 זה שליש שאומר לך להירגע.
 כמו לחיצה על כתף – "הכל בסדר, אני פה"

שליש שני

 המתיקות מתאזנת.
 נכנס קפה קלוי, עץ מתקתק ונעים.
 הסיגר לא מחפש להרשים – הוא פשוט נוכח בעדינות ברכות (חייב רפרנס לבורקס).
העשן כבד, הסיגר מתעשן נפלר, בערה טובה, אפר לא כבד מידי (בכל זאת מעשן בחוץ)

שליש שלישי

המתיקות מדברת אלי, אבל לא סתם מתוק כמו ריח של טבק מתוק, טוב כל מעשן סיגרים יבין את הריח המשכר של המתיקות של טבק..
 לצד זה יש קצת תיבול קינמוני. נגיעה של עור.
 בשליש השלישי זה לא רק מתוק אבל עכשיו זה עומק, לא שטחי, יש המון כוח.

לסיכום התחושות

לא כל סיגר נועד לנצח אותך או להפיל אותך למחשבות טובות בהנחה ואין איזה פצצה לראש מהניקוטין.
 יש כאלה שבאו לרפא.
 הברולה הוא כזה.
 רך, עוטף, עם מתיקות שמזכירה לך שלפעמים – הכי חזק זה עדין.
 עישנתי אותו לאט, עד הסוף.
 והוא לא שחרר אותי לרגע.

למי מיועד?

• לאוהבי קונטיקט – אבל לא של "סיגר קל".
  
  
• למי שמחפש רוך עם נוכחות.
  
  
• למי שאוהב את הטעם של שיחה טובה ושתיקה עוד יותר.
  
  

לסיום
 אם אתה עדיין שואל את עצמך אם הברולה הוא sweet tip או לא –
 שאל את עצמך שאלה אחרת:
 למה זה משנה, עישנת , נהנת? מעולה.
בקיצור, תענוג של שישי