גאווה קובנית

בשבוע שעבר קיבלתי שאילתה מעולה מדמות מוכרת מחברה מובילה בתעשייה.
 השאילתה הזו היא בדיוק מסוג הדברים שמביאים אותי להעמיק באחד הנושאים הכי מעניינים שחקרתי לאחרונה.בשגרה אני שולט בקווים כלליים בכל מיני תחומים בתעשייה, וכדי לצלול פנימה אני פותח ספר, מאמר או שניים ומתחיל לחבר נקודות. תענוג צרוף!

השאילתה

הנושא היה מקוריותה של קופסת סיגרים קובניים.
 במקרה הזה נדרשה רגישות יתרה: לידיה של הדמות המוכרת התגלגלה קופסה של Cohiba Espléndidos בצורת אריזה ייחודית ושונה מהקופסאות שכולנו מכירים.בתור אחד שחוקר את התחום ועובד קשה כדי להוביל בו, מייד קפצתי למסקנה:
 “עזוב, זה זיוף.” (טיפוסי, ישר לחתוך אה…)
 הרי לא יכול להיות סיגר קובני שמגיע באריזה שלא שייכת לאחד מסוגי האריזות הרשמיים של Habanos.אבל התגובה שקיבלתי הזיזה אותי בכיסא:
 “יוסי, אני אומר לך שזה משהו מיוחד. האיש שהקופסה שייכת לו נפטר לאחרונה, ואחד היורשים הביא את הקופסאות לבדיקה. חשוב לציין – האיש ז״ל היה מעשן סיגרים ותיק ומוכר, לא מאלה שקונים כל מה שנקרה בדרכם.”

יציאה לחקירה

טוב, נו. אם כבר אתגר – לפחות שיהיה מעניין ונוכל לסגור פה גם מעגלים למשפחתו.
 יצאתי לחקור את הסיפור.לפי Habanos S.A., הסיגרים יוצאים מהמפעלים בארבעה סוגי קופסאות עיקריים (בלי קשר לגודל, אלא לחומר ולעטיפה):

1. קופסאות עץ סידר חשופות – כמו שכולנו מכירים.
   
   
2. קופסאות מעוטרות נייר העוטף את הסידר – למשל Romeo y Julieta או סדרת Open.
   
   
3. קופסאות מצופות לכה – מהדורות מוגבלות כדוגמת Reserva או Gran Reserva, וגם מיני־מהדורות מיוחדות.
   
   
4. מהדורות דיוטי פרי – טיובות או אגרטלים שמאפיינים מכירות בדיוטי פרי ברחבי העולם.
   
   

אחרי שאתם מכירים את ארבעת הסוגים, אפשר להבין שמעולם לא יצאה באופן רשמי קופסה כזו מבקרת האיכות של מפעלי Habanos.

הבדיקה

כיוון שלא היה לנו את האיש עצמו לשאול, פנינו לרמזים פשוטים אבל משמעותיים:

• המבנה החיצוני של הקופסה.
  
  
• צבע הסיגרים.
  
  
• אחידות הפריטים בתוך הקופסה.
  
  

מה ראינו?
 הסיגרים היו מסודרים יחסית, אבל לא בדיוק ברמת “יצירות האומנות” שהיינו מצפים לה מקופסה ייחודית.צריך לדעת שבעבר, הקופסאות היו יוצאות דחוסות מאוד. עם השנים, כתוצאה מהמשך תהליך התסיסה, העלים היו נדבקים זה לזה והופכים למקשה אחת כמעט.
 כאן זה לא היה המצב.בשילוב עם:

• חוסר עקביות בצבעי הסיגרים,
  
  
• הקופסה המוזרה,
  
  
• ה"חופש" שהיה לסיגרים בתוכה,
  
  

הגענו למסקנה בסבירות גבוהה מאוד – הקופסה מזויפת.

סגירת מעגל

תודה ענקית לאותה דמות מוכרת (שנשארת בעילום שם) על ההזדמנות ללמוד, לחקור, ולהמשיך להתמקצע.
 עבורי – זה היה שיעור מרתק נוסף שמראה כמה חשוב להכיר לעומק לא רק את הטעמים, אלא גם את ההיסטוריה, האריזות, והפרטים הקטנים.